#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכב. האם בעינן שיאמר מעכשיו ומדוע 1) האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תהא קנויה לך אלא לאחר שלשים יום 2) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ונתאכלו המעות 3) הכותב בשטר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך? 	1) בעינן מעכשיו. דאם לא אמר מעכשיו לא קנה לאחר שלשים יום דבשעת קנייה כבר פסקה המשיכה.<br>2) לא בעינן מעכשיו. דבכסף לא בעינן מעכשיו שהרי אם לא תתקדש לו חייבת לשלם והוי כאילו הכסף בעין לאחר שלשים.<br>3) בעינן מעכשיו. שמא יאבד השטר או יקרע ולא יהיה בעולם בשעת קנייה.	כתובות פב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכג. למדנו במשנה כנסה הרי היא כאשתו. לאלו הלכות נאמר, מה החידוש, ומנין שהדין כן? 	"שמגרשה בגט ואינה צריכה חליצה. דמהו דתימא ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומים הראשונים עליה ולא תסגי ליה בגט אלא בחליצה, קמ""ל. והדין כן כיון דויבמה איצטריך לכמה דברים (תוס'). וכן שמחזירה כשאר אשה. דמהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה, והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח, קמ""ל.<br>והדין כן דכתיב ולקחה לו לאשה, כיון שלקחה נעשית כאשתו."	כתובות פב. - פב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכד. תניא בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים. אלו שלש תקנות תיקנו ומדוע? 	"ביארו התוס' (ד""ה בתחילה) שבראשונה לא היו רוצות לינשא שהיו יראות שמא יצניעו היורשים אותם מעות שיחדו לה לכתובתה. התקינו שיהו מניחים אותם בבית אביה שאין היורשים יכולים להצניעם. א""נ לה ממש היה נותן מעות. ועדיין כשהיה כועס עליה הוא אומר לה לכי אצל כתובתך. התקינו שיהו מניחים אותם בבית חמיה והיתה עושה מהן קלתות, וכשהיה דחוק למעות ביותר היתה משאלת לו למשכנם. ועדיין כיון שלא היה לו אלא ריוח מועט כשכועס הרבה אומר לה טלי כתובתך וצאי. עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהיו כל נכסיו אחראין ולא היה מייחד לה כלום וסומכת על כל הנכסים, שעתה היה קשה עליו להוציא מעות וליתן לה."	כתובות פב: ותוס'		
